חיפוש

למה לפעמים אנחנו צריכים לטעות עם הילדים שלנו?


"האם אנחנו עושים נכון שאנחנו מאפשרים להם לישון אצלנו במיטה?" "האם אנחנו עושים נכון שאנחנו מאפשרים להם לראות טלוויזיה בצהריים?" כל כך הרבה שאלות שכולנו שואלים את עצמנו כהורים ובעצם אין עליהם תשובה אחת... כי מה שמתאים לילד אחד לא בהכרח מתאים לאחר, ומה שמתאים לילד לא בהכרח מתאים לנו כהורים. כידוע לכולנו, אף אחד לא לימד אותנו איך להיות הורים ובכל זאת רובנו מצליחים להיות מה שנקרא –" הורים טובים דיים" , הורים שבסופו של דבר מצליחים "לשרוד" את ההורות ולגדל ילדים בריאים בנפשם.

בכל מה שקשור להורות, אנחנו בתהליך למידה מתמיד. אנחנו מלקטים "אינפורמציה הורית" מההורים שלנו, מהחברים שלנו, מספרים, מטלביזיה, מהפייסבוק, מעיתונים . מה שנראה לנו מתאים , אנחנו מאמצים לארגז הכלים ההורי שלנו לשעת הצורך.

כשמגיע "מצב חירום משפחתי", אנחנו מנסים את הכלים שברשותנו- משוחחים, מתעלמים, מעניקים פרסים, מענישים, מטילים סנקציות ועוד ועוד. כל אחד בהתאם למה שנראה לו כתגובה הנכונה באותו הרגע.

אבל... פעמים רבות נגלה שהדרך שבה פעלנו השיגה תוצאה הפוכה , במילים אחרות – אנחנו מגלים שטעינו. אולי הטיפ שקיבלנו לאחרונה לא בדיוק התאים לנו, לילד או לסיטואציה שהתרחשה.

ולפעמים זו תהיה דווקא הצלחה גדולה, ונגלה שיש לנו כלי חינוכי חדש.

למעשה אנחנו כל הזמן עסוקים בניסוי וטעייה – מנסים ומנסים. פעם טועים ופעם מצליחים.

חשוב לזכור שזה בסדר לטעות ! זה אפילו תורם לאופן שבו ילדינו תופסים אותנו.

כשאנחנו טועים הילדים שלנו תופסים אותנו כאנושיים ככאלה שיכולים לשגות ולא תמיד יודעים הכול וזה משפיע במידה זו או אחרת גם על האופן שבו הם תופסים את עצמם- אם ההורה שלי יכול לטעות , זה אומר שגם לי הילד מותר לפעמים לטעות ואם אני טועה זה לא אומר שאני כבר לא שווה...

מה שהכי חשוב בכל העניין , זה לדעת להודות בטעויות. ואם צריך, אז אפילו להתנצל (כן, כן, בפני הילד) כשאנחנו פוגעים למשל מבלי להתכוון, או כשאנחנו מגלים שהפרזנו בתגובה. זה בסדר להגיד שטעינו ושאנחנו מצטערים ולפעמים דווקא זה יכול להיות פתיח לשיחה שתוביל להבנות הדדיות ולקרבה.

אז שיהיה בהצלחה , גם בניסיונות וגם בטעייה !


0 צפיות